1אז ראה וידע התרצן דאכתי הוצרך המקשן לחזור ולשאול שאלה א' אחר שיפשוט לו התרצן על שאלה זו, והוא דעדיין נשאר לו מקום לשאול מנלן דאב מקבל קדושיה. דאין לומר דאין זה ספק אצל המקשן כלל משום דפשיטא לי' מפסוק את בתי נתתי שהאב מקבל קדושיה, א"כ מה היה לו לשאול מנלן שהכסף לאב, דהשתא אביה וכו', אלא שמע מינה דאכתי לא ידע המקשן שהאב מקבל קדושיה, ולכך יש לו מקום לשאול מנ"ל שהכסף לאב ואימא לדידה, ונתן התרצן לב לחוש שמא אח"כ יחזור וישאל אותו מנלן שהאב מקבל קדושי'. לכך נתן עצה לנפשו להשיבו חדא דשמעית מיני' תרתי, והיינו מה שהשיבו בריתחא דרך תימא, וסוגיא זו נזכר במסכ' חולין דף נ"ב ע"א, דא"ל רב כהנא לרב נעקרה צלע מכאן וצלע מכאן מהו, ופריך ותיבעי לי' חדא, ומשני חדא דשמעית מיני' תרתי מיבעי לי' דא"כ מירתח הוי רתח וכו', הא קאמרי לי' ולא רתח, ומשני כיון דקאמר גיסטרא קאמריתו היינו ריתחא, ופירש רש"י ד"ה כיון כיון דקאמר לי' להו לשון בתמי' היינו ריתחא וכו'. וה"נ ממש כן הוא, שהשיבו בריתחא כדי לפשוט לי' תרתי הנ"ל, והיינו חדא שהכסף לאב ששאל המקשן עכשיו, וגם רצה לפשוט לו שהאב מקבל הקדושין שלא יהיה מקום לחזור ולשאול ע"ז, ולכך אמר עד ששאלת מנלן דהכסף לאביה אימא לדידה, משמע דפשיט לך שאין האב מקבל קדושי בתו כלל ושריא לעלמא מאחר דאין לו יד בזה, א"כ לא הוי קדושין כלל, דאי סבירא לך דהאב מקבל קדושי' א"כ למה הוצרכת לשאול מנלן דהכסף לאב השתא אביה מקבל קדושי' וכו', אלא שמע מינה דפשיט לך דאין קדושי האב קדושין כלל, וז"א דבאמת האב מקבל קדושי בתו מדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה, והשתא אביה מקבל קדושיה ואיהי תשקל כספא בתמי', ודו"ק.
